מתוך "תיקוני שואה", חן ישראל קלינמן
יָחִיד וְרַבִּים
אֶת אֵימֵי הַשּׁוֹאָה, שׁוֹאַת יְהוּדֵי אֵירוֹפָּה, אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַמְחִישׁ עַל דֶּרֶךְ הַיָּחִיד
וְעַל דֶּרֶךְ הָרַבִּים.
עַל דֶּרֶךְ הַיָּחִיד – לְמָשָׁל מַצִּיגִים זוּג נַעֲלַיִם שֶׁל פָּעוֹטָה מִמַּחֲנֵה הַשְׁמָדָה.
הָעָמְסָה. הוּבְלָה. נִתְלְשָׁה. נִדְחֲקָה. נֶחְנְקָה בְּתָאֵי הַגָּזִים. הָעָמְסָה. פּוֹרְרָה בַּמִּשְׂרָפוֹת. הֻשְׁלְכָה.
וְעַל דֶּרֶךְ הָרַבִּים – מַצִּיגִים רִבְבוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל הַנִּטְבָּחִים, אוֹתָן הַנָּאצִים אָגְרוּ וְשִׁמְּרוּ.
מָה עוֹשָׂה לָנוּ נַעַל אַחַת? הִיא מְיַחֶדֶת אוֹתָנוּ עִם הַפְּרָט הַגָּדוּעַ. עַל אֵימוֹתָיו. וְרַחֲמֵינוּ.
הִיא מַמְחִישָׁה אֶת יֹקֶר הַחַיִּים שֶׁאֵין לוֹ תַּחְתִּית.
יִלְלַת חַיִּים אַחַת מְנַסֶּרֶת אֶת הַיְּקוּם מֵאֵין–קָצֶה לְאֵין–קָצֶה.
בְּיַחַס לְמִצְלוֹל הָאָבְדָן כָּל הַמֶּרְחָבִים כֻּלָּם הֵם רִיק. אֵין חִכּוּךְ, אֵין הַשְׁתָּקָה וְאֵין הַנְמָכָה.
מָה עוֹשׂוֹת לָנוּ רִבְבוֹת נַעֲלַיִם? הֵן מְיַחֲדוֹת אוֹתָנוּ עִם סְחַרְחֶרֶת מָוֶת.
אָנוּ נִתָּזִים נְטוּלֵי מָנוֹחַ מִנַּעַל חַיִּים אַחַת נוֹסֶרֶת עוֹלָם אֶל צִבּוּר נַעֲלֵי הַחַיִּים בִּכְלָלוּתוֹ
אֶל נַעֲלַיִם בְּנוֹת מִשְׁפָּחָה, קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה,
אֶל כַּמּוּת נַעֲלַיִם בְּנוֹת אוֹתָה קְהִלָּה, אֶל נַעַל חַיִּים אַחַת נוֹסֶרֶת עוֹלָם. וְחוֹזֵר חֲלִילָה.
מִסְפַּר גְּדִיעוֹת בּוֹ–זְמַנִּית, קַלַּחַת יְגוֹנִים, כְּמוֹ מַצְרִיכָה אוֹתָנוּ לְהַכְפָּלָה וְרִבּוּי נְשָׁמוֹת
לְמַעַן רִבּוּי עוֹלָמוֹת, שֶׁהֲלֹא כָּל גְּדִיעָה פּוֹגֶמֶת–עוֹלָם לְלֹא תַּקָּנָה.
לָכֵן אָנוּ מִשְׁתַּתְּקִים לְאָחוֹר.
רַחַשׁ קְהִלּוֹת–שֶׁל–מָוֶת הוֹלֵךְ וּמִתְבַּהֵר. סָפֵק זִכָּרוֹן שֶׁל עָבָר סָפֵק מִרְקַם רְפָאִים.
עִיר שֶׁל מַטָּה וְעִיר שֶׁל מַעְלָה.
כָּל נַעַל מְיַחֶדֶת אוֹתָנוּ עִם הַפְּרָט הַגָּדוּעַ. עַל אֵימוֹתָיו. וְרַחֲמֵינוּ.
כָּל נַעַל לֹא תִּשָּׁנֶה.
כָּל נַעַל עֲשׂוּיָה עוֹר.
כָּל נַעַל הִיא חֶלְקַת גּוּף בִּלְתִּי–חוֹזֵר, מָרוּד וְשָׁחוּט.
עֲבוּר הַנָּאצִים לְכָל נַעַל הָיָה שֵׁם אֶחָד: יְהוּדִי–חַיָּה.
הַיּוֹם כָּל נַעַל צְרוּבָה תַּחַת שֵׁם אֶחָד: יְהוּדִי–אָדָם.
אֲבָל לְמַעֲשֶׂה לְכָל נַעַל שְׁנֵי שֵׁמוֹת: יְהוּדִי–אָדָם, וְחַיָּה אַחֶרֶת.
גּוּף הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן נִשְׂרַף וְהָעֳלַם כָּלִיל. אֶת זִכְרוֹנוֹ אָנוּ מְקַדְּשִׁים.
גּוּף הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי עוֹד מֻטָּל לְפָנֵינוּ כְּנֵתַח נַעַל, וְעִם זֹאת – אֵינֶנּוּ נִרְאֶה. אֵינֶנּוּ נִזְכָּר.
אֵינֶנּוּ מְקֻדָּשׁ.
עִנּוּי לֹא–כְלוּם. שְׁחִיטַת אֲוִיר. מֵת שָׁקוּף.
הַיְּהוּדִים וְהַנָּאצִים נָעֲלוּ נַעֲלַיִם זֵהוֹת. אוּלַי בְּסִגְנוֹנוֹת שׁוֹנִים.
הַיְּהוּדִים הֻשְׁמְדוּ–חַיִּים כְּפִי שֶׁאַף אֻמַּת אָדָם לֹא הֻשְׁמְדָה בַּהִיסְטוֹרְיָה.
הַנָּאצִים הִשְׁמִידוּ חַיִּים כְּפִי שֶׁאַף אֻמַּת אָדָם לֹא הִשְׁמִידָה בַּהִיסְטוֹרְיָה.
אֵלּוּ וְאֵלּוּ, הַנִּשְׁמָדִים וְהַמַּשְׁמִידִים, נָעֲלוּ פֻּחְלְצֵי עוֹר.
אֵלּוּ וְאֵלּוּ הִשְׁתַּתְּפוּ בְּהַשְׁמָדַת הַחַיִּים הַגְּדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה.
אֵין סָפֵק, הַנָּאצִים אֲיֻמִּים יוֹתֵר. הוֹסִיפוּ לְסַל הַשְּׁחִיטָה גַּם בְּנֵי אָדָם
וְאִידֵיאוֹלוֹגְיַת שִׂנְאָה עֲמֻקַּת שִׂטְנָה.
אֶת אֵימֵי הַשּׁוֹאָה–בְּכָל–רֶגַע–נָתוּן שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, אָנוּ מְבַקְּשִׁים לְהַמְחִישׁ
עַל דֶּרֶךְ הַיָּחִיד וְעַל דֶּרֶךְ הָרַבִּים.
עַל דֶּרֶךְ הַיָּחִיד – לְמָשָׁל מַצִּיגִים זוּג נַעֲלַיִם.
נִתְלְשָׁה. הָעָמְסָה. הוּבְלָה. נִדְחֲקָה. הֻכְּתָה. נִתְלְתָה. נִשְׁחֲטָה. הָעָמְסָה. נֻתְּחָה לִנְתָחִים. נִמְכְּרָה.
וְעַל דֶּרֶךְ הָרַבִּים – מַצִּיגִים רִבְבוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל הַנִּטְבָּחִים, אוֹתָן אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים וְקוֹנִים.
מָה עוֹשָׂה לָנוּ נַעַל אַחַת? הִיא מְיַחֶדֶת אוֹתָנוּ עִם הַפְּרָט הַגָּדוּעַ. עַל אֵימוֹתָיו. וְרַחֲמֵינוּ.
הִיא מַמְחִישָׁה אֶת יֹקֶר הַחַיִּים שֶׁאֵין לוֹ תַּחְתִּית.
יִלְלַת חַיִּים אַחַת מְנַסֶּרֶת אֶת הַיְּקוּם מֵאֵין–קָצֶה לְאֵין–קָצֶה.
בְּיַחַס לְמִצְלוֹל הָאָבְדָן כָּל הַמְּרְחָבִים כֻּלָּם הֵם רִיק. אֵין חִכּוּךְ, אֵין הַשְׁתָּקָה וְאֵין הַנְמָכָה.
מָה עוֹשׂוֹת לָנוּ רִבְבוֹת נַעֲלַיִם? הֵן מְיַחֲדוֹת אוֹתָנוּ עִם סְחַרְחֶרֶת מָוֶת.
אָנוּ נִתָּזִים נְטוּלֵי מָנוֹחַ מִנַּעַל חַיִּים אַחַת נוֹסֶרֶת עוֹלָם אֶל צִבּוּר נַעֲלֵי הַחַיִּים בִּכְלָלוּתוֹ
אֶל נַעֲלַיִם בְּנוֹת מִשְׁפָּחָה, קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה,
אֶל כַּמּוּת נַעֲלַיִם בְּנוֹת אוֹתָה קְהִלָּה, אֶל נַעַל חַיִּים אַחַת נוֹסֶרֶת עוֹלָם. וְחוֹזֵר חֲלִילָה.
מִסְפַּר גְּדִיעוֹת בּוֹ–זְמַנִּית, קַלַּחַת יְגוֹנִים, כְּמוֹ מַצְרִיכָה אוֹתָנוּ לְהַכְפָּלָה וְרִבּוּי נְשָׁמוֹת
לְמַעַן רִבּוּי עוֹלָמוֹת, שֶׁהַלֹּא כָּל גְּדִיעָה פּוֹגֶמֶת–עוֹלָם לְלֹא תַּקָּנָה.
לָכֵן אָנוּ מִשְׁתַּתְּקִים לְאָחוֹר.
רַחַשׁ קְהִלּוֹת–שֶׁל–מָוֶת הוֹלֵךְ וּמִתְבַּהֵר. סָפֵק זִכָּרוֹן שֶׁל עָבָר סָפֵק מִרְקַם רְפָאִים.
עִיר שֶׁל מַטָּה וְעִיר שֶׁל מַעְלָה.
מֵעוֹלָם לֹא כָּלְתָה הַשּׁוֹאָה, חֲרֹשֶת שְׁמָד בִּמְלוֹא הַקִּיטוֹר,
וְחָיְתָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילָה.
אָמְנָם כֵּן – אֻמּוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים לִרְצִיחָה וְלֹא שִׁבְטֵי אָדָם,
וְהַחַיִּים נִדְחָסִים–חַיִּים אֶל מִסְפָּנוֹת וּקְרוֹנוֹת, מוּרָקִים חֲרֵדִים וַחֲרֵרִים
אֶל מִכְלְאוֹת נִדּוֹנִים
וּמוּבָלִים כִּיהוּדִים לַטֶּבַח.
לֹא כָּלְתָה הַשּׁוֹאָה, וְנִמְשֶׁכֶת בִּמְלוֹא הַמָּגוֹר, וְחָיְתָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילָה.
אָמְנָם כֵּן – תַּעֲשִׂיַּת הוֹלָדָה וּמִגּוּר לְצָרְכֵי רֶוַח וַהֲנָאָה, וְלֹא לְצָרְכֵי טִהוּר,
וּמַפְּלֵי גּוּפֵי מִשְׁפָּחוֹת נִתְלָשִׁים אֵיבָרִים מִן הַחַי,
זְקֵנִים וַחֲלוּשִׁים וּפְגוּמִים לִשְׁחִיטַת–מִיָּד,
יִלּוֹדִים לְפִטּוּם וְרִכּוּךְ וּמַאֲכָל,
הֲמוֹנֵי יְחִידֵי סְגֻלָּה תַּחַת אִזְמֵל–נַתְחָנִים לְקִדּוּם הַמַּדָּע,
הוֹרִים וִיתוֹמִים בְּלוּלִים יַחְדָו תַּחַת גֵּרוּם עַד הָעֶצֶם בְּדַרְכָּם אֶל הַשִּׁסּוּף הַגּוֹאֵל
כִּיהוּדִים בַּמַּחֲנוֹת.
לֹא כָּלְתָה הַשּׁוֹאָה וְנִמְשֶׁכֶת. אָמְנָם תַּחַת עֲרֵלוּת–נֶפֶש רַצְחָנִית – חַיִּים הֵם סְתָם
בְּשָׂרִים מְמֻסְפָּרִים,
וְלֹא שִׂנְאָה חִנּוּכִית לְחַיִּים בְּשָׂרִים מְמֻסְפָּרִים,
אָמְנָם כֵּן – הִיא שׁוֹאָה פּוֹרַחַת פֶּרֶא תַּחַת כָּל עַם וְלָשׁוֹן
וְלֹא תַּחַת שֵׁבֶט אֻמָּה מְגֹהֶצֶת אַחַת,
וְנִמְשֶׁכֶת לְמַרְגְּלוֹת כָּל עֲקָרוּת חִנּוּכִית וַעֲלָטָה רִגְשִׁית.
כָּל דִּכְפִין יוֹאִיל וִימַגֵּר.
לרכישת הספר "תיקוני שואה" מאת חן ישראל קלינמן, לחצו כאן.